[משיב נגד חתנו שאמר שלא היה לרשב"י חלק כל כך בנגלה

כמו בנסתר. שאין הלכה כמותו. והזהר לא נזכר בתלמודים, ולא

אצל הקדמונים. הריב"ש. שלמה המלך. ב"ש ובית הלל. משרבע"ה ורשב"י].

אמנם עוד חתני דמה ברעיונו, תשובה שנית עצמית, ואמר שאם

על הרוב אין הלכה כמותו, אולי לא היה לו כל כך חלק במשנה, אלא

נטל חלקו בסודות התורה ובפנימיותה. ומי לנו גדול ממשה רע"ה רבן של

נביאים, ועם כל זה לא רצה להשתלם במנין קיום המצות בארץ ישראל

וכו'. ועל הראיה ממ"ר ע"ה לא איגע לדבר, כי מה ענין קיום המצות [לדבר הזה],

וכבר רבו הטעמים, למה לא זכה בם מ"ר ע"ה, ליכנס בארץ ישראל. לידע

סודות המצות, ולהאמין חילוף האמת בקיומן. אך נשפטה יחד למען י"י. הלא

אלה דבריהם של הכת הזאת, עונים ואומרים, שמבלי ידיעתם אי אפשר

לקיים המצוות על מכונם, ושכל חכמי ישראל עושים ואינם יודעים מה מעשיהם.

וכמש"כ בפ"ח וט': הלא הש"ט שער א' פ"א פער פה נגד הרב המורה ז"ל

בטעמי המצות, שכתב כאלו נער ובער היה, מדבר בהם לפני זקנים ונביאים

כמותם: והרב בסולה ז"ל אביו של מוהר"ר עזריאל בסולה ז"ל בפסקו על הדפסת

הזוהר, נתפס בראשית התקונים באמרו שאחד מן המנגדים שהיה ז"ל

דשמעיה ד"ר זירא כשא"ל איכון ותקע לי יודע סודות השופר היה, וזה

רחוק מאד. וכתב הוא (בסולה) וזה לשונו, ובעיני קרוב מאד, דשמעיה ד"ר

זעירא היה יודע כל כוונת התשר"ק, ועל זה אמר ליה איכוון ותקע לי, כי

כן מצינו בספר הזהר, דרשב"י היה מברר איש שיתפלל ויתקע בכוונה

האמתית, ולא היה שומע מכל אדם התפלה והתקיעה בראש השנה. ואינו

דבר פלא, דשמעיה דר"ז היה לו מדע והשכל בכל ספר וחכמה, דהא

אמתיה דרבי ידעה מה דלא היו ידעי רבנן כ"ש שמעיה דר"ז שהיה ישראל.

ואם כן הוא איך אפשר, שהמקור אשר ממנו חוצבה חכמתם, רשב"י ע"ה

אשר קבל עד מרע"ה, ששמע מפי הגבורה, לא כוון באופן עשייתם ליתר

חכמי ישראל, והם כוונו יותר ממנו, אחר שכמותם אנו עושים. המשל בזה,

אם היה רשב"י חולק עם זולתו על תרועת השופר תשר"ת תש"ת, תר"ת,

הן בגנוחי, הן בילולי, הן כסדרן, והיה סובר באופן אחד, וזולתו באחר,

ואין הלכה כמותו. ידע רשב"י. או לא ידע הסוד והכוונה הראויה. לא ימלט

אחת משתים. השאלה: או כל ישראל נואלו יחדיו בדיני עשיית המצות,

כי לא רצו לקבל דעת היודע עיקרן, וכולנו כצאן תועים. או הרשב"י לא

ידע מסוד כלום. ואיך יאמר עליו, שאולי לא היה לו כל כך חלק במשנה,

אלא נטל חלקו בסודות התורה. אם סודות התורה בשורש מצותיה, ואיך

מי שיודע השרש יסכל בענפים? וכן כמה וכמה דינים שיש בזוהר נגד

שאר הפוסקים, הביא קצתם היש"ר הנ"ל במצרף לחכמה דף כ"ג. ואחר

שנתגלה ונתפשט [הזוהר] בעולם, אעפ"כ לא רצו להודות לו. הגם שבעל

ספר יוחסין כתב (וז"ל דף כ"ט ע"א) ובעבור זה דברי הזוהר הם יותר אמתיים

כי הם דברי אחרונים. שראו המשנה ופסקי ההלכות ומאמרים מהאמוראים

שם, ונתגלה זה הספר אחר הרמב"ן והרא"ש, שלא ראוהו וכו'. שמע נא מה

שכתב רבן של אשכנזים, הרב הגדול מהר"ש לוריאה ז"ל בתשובותיו

סימן צ"ח, על הנחת תפילין של יד בישיבה או בעמידה, זה לשונו, ואם

קצרתי בו. חדשים מקרוב באו רצו להיות מכת המקובלים וממדרשי

הנעלמים ומחולשי הראות, לא יביטו באור הזוהר, ולא ידעו מוצאו ומבואו

ודע אהובי שכל אבותי ורבותי הקדושים ששמשו גאוני עולם, ראיתי מהם

שלא נהגו כך, אלא כדברי התלמוד והפוסקים, ואם היה הרשב"י עומד

וצווח לפנינו לשנות המנהג שנהגו הקדמונים, לא אשגחינן ביה, כי ברוב

דבריו אין הלכה כמותו. וכאשר כתב הרב קארו, וראיה לזה שהוא כתב

סודות גדולים ואזהרות נפלאות, שאין לברך שתי ברכות על התפילין ולא

אשגחינן ביה. גם הוא כתב המניח תפילין בחה"מ חייב מיתה, ואנחנו

מניחים. ולא תאמר שהזקנים לפנינו לא ידעו, הלא האגור נמי כתב, שמצא

שלשה דינים בזוהר וכו' ואפילו הכי לא חשו לזה. ועתה פקח עיניך

וראה אם היה בזה ממש. לא אישתמיט רמז התלמוד בבלי וירושלמי ספרא

פסיקתא ושאלתות? וסוף דבריו: לכן אהובי אל תלך בדרך אתם ואין לך עסק

בנסתרות המתיהרים בחידושים, כאלו הן יודעים ומבינים רזי תורה וצפוניה

והלואי שידעו הגלוים, מה יפה כח של ר' שמשון מקינון אחר שלמד ספרי

הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו וד"ל. עכ"ל. ואם תדקדק בדברי

הרב הזה גדול בדורו, ועד היום, תראה אמרו, לא יביטו באור הזוהר ולא ידעו

מוצאו ומבואו. הכוונה לא יביטו לראות אור הזוהר מהו. ומאין יצא

ובא לעולם, שלא נודע מחברו. ואת"ל שהיה רשב"י, אפ"ה לשנות מנהג לא אשגחינן

ביה, וכ"ש דין עצמו, שרוב דבריו אין הלכה כמותו, ולכן אפילו אחר שנתגלה

לא הסכימו לו, ושלא נמצא ממנו רמז בתלמוד בבלי ולא בירושלמי ספרא

וכו'. ושאין ללכת בדרך אלו המתיהרים לדעת רזי תורה, והלואי שידעו הגלוים

וכו'. ומה לו לומר יתר מזה? ואיך אם כן יאמרו לי שלא ישיג שלימות

בעשיית המצוות, אלא מי שבסודם תבוא נפשו, ובקהלם יהד היודעים אותו,

וראש בישראל לא ידע, ובדעתו לא התבונן, שלא הודו לא חכמי ישראל

ראשונים ואחרונים. ועוד בה שלישיה. תשובה כתב בכך חתני הנ"ל, קראה

תשובה נצחת [בושתי וגם נכלמתי לכתבה פה] וזה לשונו: עוד נשיב

תשובה נצחת, שאם היות שאין הלכה כמותו, מ"מ דבריו דברי אלהים

חיים, כמו שמצינו בבת קול שיצאה בדברי הלל ושמאי, כי התורה נדרשת

במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור, הפוך בה והפוך בה דכולא בה, ולפי

זה ייתי שפיר שלהיות כל רז לא אניס ליה הכניע הקליפות, כחות הטומאה,

בהתקרבם אל הקדושה כידוע ליודע חן, דנהי דקליפה לא בעי הדחי בעי

וכו', עכ"ל. מאד נפלאתי על דבריו, כי מה שכתב שהתורה נדרשת במ"ט

פנים טהור וכו' אם יודעי חן המה לא ימצאו חן בעיני ולא בעיני אלהים

ואדע לפי קוצר דעתי, רצוני לומר אם יבינו מה שאמרו שב"ש ובית הלל,

הללו מטמאים והללו מטהרים, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי

אלקים חיים, יובן שמי מהם שהיה אומר טמא או אסור, על מה שחבירו

אומר טהור או מותר, היה דורש התורהבאחד מהמ"ט פנים טמא ולצד

הקליפה. וחבירו שהיה מטהר היה דוחה אותו הפן מהטומאה ח"ו! ורחמנא

לצלן מלומר הזיותיהם! כמו שאמרו נשא שלמה נשים נכריות, כדי למשול

ולהכניע כחות הטומאה סטרא דשמאלא מאותן העמים. הוללות וסכלות גמורה

להוציאו מן הפה, ואסור לשמוע, שנשתטה שלמה לעבור על מצות התורה

ובלאו דלא תתחתן בם, ושהביאוהו לבנות במות לאלוהיהן לעשות כונים

ורמזים להכניע שרי האומות? וכן כשבית שמאי או בית הלל היו מטמאין

או אוסרין ואין הלכה כמותן, היה לדחות הקליפות, עד שבאו לומר על

רשב"י ע"ה שהוא היה מעיין הקדושה והטהרה, ומשה רבנו ע"ה היה כורע

לפניו, יחזיק במעוזו במחלוקת דיני המשנה מצד הטומאה והקליפה? שרי

ליה מאריה.